הביוגרפיה של ל. רון האברד: המייסד הדתי של ארגון הסיינטולוגיה, סיפור חיים, סרטוני וידיאו, ציטוטים ותמונות
L. RON HUBBARD BOOKS

מייסד

"העיקרון הראשון בפילוסופיה שלי", כתב ל. רון האברד, "הוא שהחוכמה מיועדת לכל מי שרוצה להשיג אותה. היא עומדת לשירותו של האדם הפשוט ושל המלך כאחד, ולעולם אין להתייחס אליה ביראה". לכך הוא הוסיף שפילוסופיה חייבת להיות ניתנת ליישום, כי "ידע שנעול בספרים מעלי עובש אינו מועיל לאף אחד ולכן אין לו כל ערך, אלא אם כן ניתן להשתמש בו". לבסוף, הוא הכריז שלידע הפילוסופי יש ערך רק אם הוא אמיתי ומעשי, ובהתאם לכך הוא קבע את הפרמטרים של דיאנטיקה וסיינטולוגיה.

הדרך שבה ל. רון האברד ייסד את הנושאים האלה היא סיפור רחב-מידות שהחל למעשה בעשורים הראשונים של המאה ה-20 עם התיידדותו עם הילידים האינדיאנים של הבלקפוט בביתו בהלנה, מונטנה, ובסביבתו. ראוי לציון בין האנשים האלה היה רופא אליל מנוסה של השבט, שהיה ידוע באיזור המקומי בשם טום הזקן. בברית הנדירה שנוצרה בסופו של דבר, רון בן השש זכה לכבוד כשקיבל את הסטאטוס של אח לדם והפך להיות חדור בהערכה למורשת רוחנית מהוללת מאוד.

מה שאולי נראה כמו אבן הדרך הבאה הגיע ב-1923 כאשר ל. רון האברד בן השתים-עשרה החל בלימודים של התיאוריה הפרוידיאנית עם קומנדר ג'וזף סי תומפסון – קצין הצי האמריקאי הראשון שלמד עם פרויד בווינה. למרות שמר האברד מעולם לא קיבל פסיכואנליזה פֶּר סֶה, החשיפה היתה שוב מרכזית. כי כפי שהוא כתב מאוחר יותר, גם אם פרויד לא עשה שום דבר אחר, הוא לפחות קידם את הרעיון ש-"ניתן לעשות משהו בקשר למיינד".

הצעד המכריע השלישי של מסעו היה באסיה, שם מר האברד העביר לבסוף כמעט שנתיים במסעות ובלימודים. שם הוא הפך לאחד מהאמריקאים הבודדים שהשיגו רשות כניסה למקדשי הלאמות הטיבטיים האגדיים בגבעות המערביות של סין ולמד למעשה עם האחרון בשושלת הקוסמים מחצרו של קובלי חאן. עם זאת, עד כמה שהרפתקאות כאלה היו עשויות לקסום, הוא הודה לבסוף שהוא לא מצא שום דבר מעשי או ניתן לחיזוי בנוגע למיינד האנושי ולנפש האדם.

[inline|iid=173]עם שובו לארצות-הברית ב-1929, מר האברד נרשם לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שם הוא למד הנדסה, מתמטיקה ופיזיקה גרעינית – כולן תורות שישרתו אותו היטב בחיפוש הפילוסופי המאוחר יותר: למעשה, ל. רון האברד היה הראשון שהשתמש באופן קפדני בשיטות מדעיות מערביות לצורך הלימוד של נושאים רוחניים. עם זאת, מעבר למתודולוגיה בסיסית, האוניברסיטה לא הציעה שום דבר. ואומנם, כפי שהוא הודה מאוחר יותר, "... זה היה ברור שהתעסקתי בתרבות וחייתי בתרבות שידעה על המיינד פחות מהשבט הפרימיטיבי ביותר שאי פעם הייתי איתו בקשר", ו-"מאחר שידעתי גם שהאנשים במזרח לא היו מסוגלים להגיע לעומק רזי המיינד בצורה מעמיקה וניתנת לחיזוי כפי שגרמו לי לצפות, ידעתי שאני אצטרך לערוך הרבה מאוד מחקר".

המחקר הזה התפרס ביסודו של דבר על עשרים השנים הבאות והוביל אותו דרך לא פחות מאשר 21 גזעים ותרבויות לרבות השבטים האינדיאניים של צפון-מערב האוקיאנוס השקט, הטגלוג הפיליפיניים, ומאחר שהוא היה רגיל להתבדח, אנשי הברונקס. במונחים הפשוטים ביותר, עבודתו בתקופה הזאת התמקדה בשתי שאלות יסוד. ראשית, וכתוצאה מהניסויים שהוא ערך באוניברסיטה, הוא חיפש אחר כוח החיים שקיומו שוער מזה זמן רב, כלומר, המקור להכרה של האדם. והשאלה השנייה, שהיתה מחוברת לראשונה באופן שאינו ניתן להתרה, הוא רצה לקבוע את המכנה המשותף של החיים; כי לטענתו, רק לאחר שהוא נקבע אדם יכול לקבוע באופן אפקטיבי מה היה גם נכון וגם מעשי בנוגע למצבו של האדם.

[inline|iid=174]

המישור הראשון של החיפוש הזה הופיע ב-1938 עם כתב-יד שלא פורסם בשם "אקסקליבר". למעשה, עבודה זו טענה שהחיים הם הרבה יותר מאשר סדרה אקראית של תגובות כימיות ושדחף מוגדר כלשהו נמצא מאחורי כל ההתנהגות האנושית. הוא הצהיר שהדחף הזה היה לשרוד, והוא היה מורכב מהכוח השכיח ביותר בין כל בני האדם. העובדה שהאדם שורד לא היתה רעיון חדש. העובדה שזה היה המכנה המשותף הבסיסי של הקיום היתה התמרור לכל המחקר שנערך לאחר מכן.